האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה ממנו וכו׳ – האהבה המצויה לכל דבר נאהב הוא בשביל שני ענינים. האחד בשביל טובה והנאה וחסד שיגיע לאוהב מהנאהב כמו אהבת עבדי המלך למלך ואהבת האיש לאשה. והשני הוא כשיראה אדם דבר נאה וייטב בעיניו יאהב ויתאוה לו וכשיגיע לו תהיה לנפשו שמחה גדולה. כמו שיראה האדם אבן טובה יקרה או בית נאה ומשובח מיד תתאוה נפשו להדבק בו ולהגיע אליו. והחלק הראשון הוא אהבה שהיא תלויה בדבר ואין זה משובח באהבת הנברא לבורא שיהא אדם אוהב אותו בשביל שהוא נותן לו חיים וממון ובנים, מפני שבשעה שיתן לו הוא אוהבו ובעת שימנע ממנו תבטל האהבה כמו שאמרו רז״ל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל וכו׳. והחלק השני היא האהבה האמתית. וכבר נתבאר שאין אדם יכול להשיג אמתת הבורא ולא יוכל לדעת אותו אלא ממעשיו וברואיו כשיתבונן בהם ויכיר מהם גדולתו מיד תתאוה נפשו תאוה גדולה להדבק בו ותאהב אותו אהבה גדולה כפי מה שתשיג מגדולתו תהיה אהבתו. ועל זה צוה בתורה ואמר ואהבת את ה׳ אלוהיך וכו׳. ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדרגה כדכתיב ובחרת בחיים למען תחיה וגו׳ לאהבה את ה׳ (דברים ל). ויש לנו מעלה היא קודמת למעלה זו והיא פחותה ממנה והיא מעלת היראה. וגם היא נחלקת לשני חלקים. האחת היא יראת עמי הארץ והנשים וקטני השכל שייראו השם ויעבדו אותו שמא ימית אותם או יהרוג בניהם או יחסרם ממון או שלא ינחילם גן עדן. והחלק השני היא היראה האמתית והוא כשיתבונן במעשה האל וישיג מהם גדלו וידע שהוא בריה שפלה קלה כשיערוך נפשו לאחד מן הגופים הנכבדים וכ״ש לצורות הנפרדות כ״ש לנגד בורא הכל מיד יירא ויפחד פחד גדול כמו שאמר דוד סמר מפחדך בשרי ואמר חבקוק ה׳ שמעתי שמעך יראתי. ומצאנו בתורה שני כתובים האחד מורה שהיראה מביאה לידי עשיית כל המצוות שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. והאחר מורה שלא נצטוינו בכל המצות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה׳ אלהינו. וההכרע בינהם שהיראה יש לה שלש קצוות. הקצה הראשון הוא תחלתה והיא קודמת לכל המצות. שהירא מן המלך לא יעבור על דבריו. ועל זה אמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. והחלק השני הוא סוף היראה והיא היראה האמתית ולא יגיע אדם לה אלא אחר עשיית כל המצות והשגת הבורא בידיעת דרכיו. ועל זה נאמר ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה. וכשיגיע לזו המעלה יעתק ממנה למעלת האהבה שהאהבה לעולם לא תהיה אלא לאחר היראה. והיראה יש לה תועלת גדולה במצות ל״ת. והאהבה יש לה תועלת גדולה במ״ע. והיראה יגיע לה עיקר גדול כמו שאמר דוד (תהלים קי״א) ראשית חכמה יראת ה׳. ואמר שלמה (משלי א׳) יראת ה׳ היא ראשית דעת. ואמר באהבה אהבו את ה׳ חסידיו. ואמר אוהבי ה׳ שנאו רע. ולפי שלא תהיה יראה ואהבה אלא בידיעת ברואי השם צריך אדם להתבונן בברואיו הקדושים והטהורים. לפיכך הוצרך הוא לזכור כללים גדולים ממעשה רבון העולמים. וכללים אלו שזכר הגאון. מהם מה שהוא מבואר למראית העין. ומהם מה שנתבאר במופתים בחכמת הטבע ובחכמת התשבורת. לפיכך נאמין לדברי הגאון ז״ל שידע הדברים במופתים. והרוצה לידע המופתים על דבריו ישתדל בלימוד החכמות עד שידע ברואי השם על בוריין:

כל מה שברא הקב״ה בעולמו וכו׳ – כל הנבראים נחלקים לשלשה חלקים. העולם השפל והוא כל דבר הנתהווה מארבעה היסודות. ועולם הגלגלים. והמלאכים. והתחיל בעולם השפל מפני שהוא מבואר לכל. וממנו יעתק לידיעת השאר. וזכרו בתחלה בדרך כללי ובפ׳ רביעי יבאר חלקיו. וכל מה שבעולם השפל נתהווה מארבעת היסודות והם נחלקים לשלשה חלקים. דומם. וצומח. ונפש חיה. דומם פגרים מתים אין להם נפש כלל ואינם מתנועעים אלא במניע. והצמחים יש להם נפש צומחת והם פרים ורבים ויש להם כח הזן וכח המוליד אבל אין להם הרגשה. ונפש חיה נחלקת לשני חלקים מדברת ואינה מדברת. ושאינה מדברת היא כל נפש חיה חוץ מן האדם. וכל מה שיש בעולם השפל הווה ונפסד ומיניהם קיימים והם מחוברים מגולם וצורה. ופי׳ גולם גוף הדבר שאין בו צורתו. וגוף האדם טרם הולדו נקרא גולם דכתיב גלמי ראו עיניך. ובדברי חז״ל גלמי כלי עץ. והחלק השני עולם הגלגלים. וגם הם מחוברים מגולם וצורה מפני שהם גשם וכל גשם מחובר מגולם וצורה. ולפי שגולמם זך וברור ונקי וצורתם שהיא נפשם מעלתה גדולה ממעלת צורות העולם השפל לפיכך הם קיימים ואינם משתנים. ומהות גולמם לא השיגו החכמים אמתתם לפי שלא יאמר בה לא קלה ולא כבדה ולא חמה ולא קרה כמו שיתבאר אח״כ. והחלק השלישי הוא החלק העליון למעלה והוא עולם המלאכים והם צורות נפרדות בלא גולם והם השכלים הנבדלים. ונקראו מלאכים לפי שהם שלוחי השם בהנהגת העולם וכל העושה דבר המלך הוא נקרא שלוחו:

ואינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו וכו׳ – מצד שבהם עילה ועלול לפי שאין להם מקרים שיפרדו בהם זו מזו:

ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש וכו׳ – הנבואה היא השפע שיגיע מהבורא לנביא במציעות המעלה האחרונה ממעלת המלאכים והיא מעלת אישים. וכבר נתבאר שכל המלאכים צורות נפרדות והצורות אינן גוף שיראה אותם הרואה במראית עין. אלא זה שאמר הנביא שראה המלאך הוא צורה שיראה אותה במראה הנבואה או בחלום של נבואה בכח המראה. ולפי מעלת הנביא וכחו יראה מה שיראה. מהם מי שיראה המלאך גויתו כעצם השמים שנאמר וגויתו כתרשיש. ומהם מי שיראה אותו אש. ומהם מי שיראה אותו בצורת איש מבני האדם. כל זה לפי מה שיתראה לנביא במראה הנבואה. ולא עוד אלא שהנביא עצמו פעמים יראה המלאכים בצורות משונות זו מזו לפי זכות נפשו בעת הנבואה והכל דרך חידה והנביא יבין במראה הנבואה ענין אותה חידה:

לומר שאינו גוף ואינו כבד – כלומר אינו גוף כבד כגופות הכבדים שהאש קלה והיא זכה ומעולה מגוף המים והארץ הכבדים לפיכך נראו המלאכים אש. וכן נראה להם כנפים ושהם מעופפים לפי שהעם משבחים העופות לפי קלות גופם ומהירות תנועתם ושהם יכולים לילך למקום שירצו בזמן קל בלא מונע כלל:

שנאמר כי ה׳ אלהיך אש אוכלה וכו׳ – פי׳ אנו יודעים בודאי שהקב״ה אינו אש שאף על דעת האומרים שהוא גוף לא עלה על דעתם שהוא גוף כגוף היסודות ולא כגוף הגלגלים לפיכך ידענו בודאי שזה שנאמר בו שהוא אש דרך משל כך זה שנאמר במלאכים שהם אש דרך משל:

וזה שאמר עושה מלאכיו רוחות וכו׳ – אין ענין הדברים שהמלאכים אש ורוח אלא כך פירושו עושה הרוחות והאש שלוחיו ומלאכיו להפרע בהם מהבריות כמו שאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. ברוח קדים אפיצם. ותפול אש ה׳ ותאכל אותם. ואש יצאה מלפני ה׳ ותאכל וגו׳. וכן ארז״ל בכל עושה הקב״ה שליחותו:

ובמה יפרדו הצורות זו מזו וכו׳ – הנביאים אמרו שראו מלאכים הרבה כדכתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים וכתיב אלף אלפים ישמשוניה. וכתיב היש מספר לגדודיו. אמר הגאון שמא תשאל ותאמר כבר אמרת שהמלאכים צורות נפרדות ואמרת שאין הנמנין השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו לגופות ואלו אינם גופים שיהיו להם מאורעים א״כ במה יפרדו זה מזה [והשיב לפי שאינן שוין במציאותן וכו׳] כמו שתאמר חיות הקודש עילת האופנים והאופנים עילת האראלים. ויש לשאול שיתחייב מזה שלא יהיו המלאכים אלא י׳. וכן אמרו הפילוסופים שמנין השכליים י׳. וא״כ הוא זה היאך יהיו המלאכים הרבה עד אין מספר ובמה יפרדו אלו זה מזה. והתשובה אמת כי לא יפרדו אלא מצד שבהם עילות ועלולים וכל מעלה מעשר המעלות יש לה עלולין הרבה. כיצד מעלה שניה היא עילת הגלגל השמיני. והגלגל השמיני יש בו כוכבים עד אין מספר הילכך יהיה לגלגל עצמו עילה וכל כוכב שבו יש לו עילה בפני עצמו לפיכך יהיה לגלגל השמיני עילות הרבה וכן מעלת אישים הוא עילת כל מה שלמטה מגלגל הירח והם ארבעה יסודות ומה שיורכב מהם. וכל מורכב עילתו זולת עילת האחר הרי במעלת אישים עילות הרבה. ותשובת אחרת שזה שנאמר שראה הנביא מלאכים הרבה הוא לפי הבטת הנביא והשגתו כשם שהוא רואה אותן פעמים אנשים פעמים נשים פעמים חיות כך יראה אותם הרבה. כמו שראה נער אלישע ההר מלא רכב אש וסוסי אש. וכמו שראה זכריה ארבע מרכבות. כל אחד מהם למטה ממעלתו של חבירו:

והוא מצוי מכחו וכו׳ – אמר למעלה לפי שאינן שוין במציאותן חזר וביאר זה ואמר כל אחד עולה למעלה שלמטה ממנו והוא מצוי מכחו והכל מצוי מכחו של הקב״ה וטובו. הקב״ה המציא כל העולם בדרך חסד וטוב מלפניו שנאמר טוב ה׳ לכל הילכך מטובו ברא העולם:

וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וכו׳ – זה הכתוב בקהלת ותחלתו אם עושק רש וגזל משפט וכו׳. ופירושו אם ראית רשעים עושקים הרשים והצדיקים וגוזלין אותם ולא ינהגו עמם במשפט וצדק אל תתמה ותאמר שאין לעולם מנהיג ומביט במעשה בני אדם שאילו היה שם מביט במעשה בני אדם היה מציל העשוקים מיד עושקיהם אמר אל תאמר כך שאם אין הקב״ה נפרע מהם עתה הוא נפרע מהם לאחר זמן או בעולם הבא שאין נמלט מדיניו. וכל מושל יש עליו מושל עד שיכלו לבורא שהוא גבוה מכל ומושל על הכל שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר. כיצד הגלגלים גבוהים על היסודות ומה שנהוה מהם והם השומרים מיניהם שלא יסופו. והגלגלים תנועתם תנועה תשוקית לעילתם שהם השכלים הנפרדים הנקראים מלאכים והם צורות הגלגלים השומרים גשמם והם גבוהים עליהם במעלה לפי שהם עילתם וכן כל מעלה ממעלת המלאכים היא עילת מעלה שלמטה ממנה והיא השומרת אותה בשפע שתשפיע עליה תמיד שאם יפסק אותו שפע מיד הוא כלה. והמעלה הראשונה היא נאצלת מכח הבורא ומקבלת השפע ממנו והוא בוראה שומרה ועליו ברוך הוא אמר גבוהים עליהם והוציאו בלשון רבים דרך כבוד כמו אלהים קדושים, ויהי כאשר התעו אותי אלהים, אלה הם האלהים האדירים, לפיכך אמר וגבוהים עליהם כלומר האל גבוה על הכל ושומר הכל:

זה שאמרנו למעלה ממעלתו וכו׳ – פירוש זה שאומר זה למעלה מזה ר״ל מעולה ממנו:

שנוי שמות המלאכים על שם מעלתם וכו׳ – כבר אמרנו למעלה שנקראו השכלים הנפרדים מלאכים לפי שהם שלוחי השם בהנהגת העולם והשליח קרוי מלאך. כדכתיב וישלח מלאך. ושנוי שמותם זה מזה לפי מעלתם כמו שידע בוראם וגם ישתנה שמם לפי השליחות שישתלחו בה כיצד כשישלח מלאך לרפאות אדם קורא אותו רפאל. ואם לעזור אותו קורא שמו עזריאל:

מעלה ראשונה חיות הקדש – למדנו כל אלה מדברי הנביאים ויחזקאל הגיד לנו צורת ראייתו (כסא) הכבוד. ואמר שראה ארבע חיות ועל ראשיהם רקיע נטוי ועל הרקיע דמות כסא ונדמו לו כחיות. ולא נדמו כולם בצורת אדם להודיע שמעלתם פחותה ממעלת השם כמו שהחיה מעלתה פחותה ממעלת האדם. ויש לומר שנקראו חיות לפי שהם משפיעים החיות לכל נברא שהוא למטה מהם. ולפיכך קראם חיות הקדש לפי שאין בברואיו קדוש כמותם:

ואופנים – זה שם משותף למעלה השנית ממעלת המלאכים והגלגלים על דעת מקצת המפרשים דכתיב להם קורא הגלגל באזני, ולכל דבר עגול קורא אופן שנאמר ואפן עגלה על כמון יוסב. ויסר את אופן מרכבותיו. ויתכן שנקראו אופנים מלשון פנים שהוא לשון גדולה שכן החשובים נקראו פנים:

אראלים – נמצא כתוב הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה ל״ג) כפל הענין במלות שונות. ואראל לשון גדולה ועילוי שכן המקדש והמזבח נקרא אריאל והראל:

וחשמלים – הם מלאכים נראים לנביאים במראה הנבואה בזוהר גדול כזוהר הזך הנראה בתוך האש שנאמר ומתוכה כעין החשמל ארז״ל מאי חשמל חיות אש ממללות:

שרפים – כמו שאמר ישעיה שרפים עומדים, ונקראים כן לפי שהם נוראים במראיהם שהמביט בהם נשרף:

מלאכים – שם כולל לכל ועתים יקראו למין בשם הסוג כמו שאמרו מסכת טהרות והוא מכלל סדר טהרות. וכן כוכב שם לכל הכוכבים ונקרא עטאר״ד כוכב:

אלהים – לפי שהם מושלים ושליטים בעולם והוא שם משותף לאל יתברך ולמלאכים ולנביאים ולדיינים:

בני אלהים – לפי שמעלתם פחותה ממעלת מה שלמעלה מהם כמו שהבן פחות מן האב מצד שהוא עלול לאב והעילה גדולה מן העלול ונמצא בכתוב בני אלהים ויבאו בני אלהים להתיצב על ה׳:

וכרובים – לשון מלכות וגדולה כדכתיב את כרוב ממשח (יחזקאל כ״ח) ר״ל מלך. ויתכן לומר לפי שהם קרובים למעלת אישים נקראו כרובים שהם צורת האדם הקטן תרגום נער רביא והכ״ף נוספת:

אישים – לפי שהם המדברים עם הנביאים ומעלתם קרובה ממעלתם נקראו בשמם כי אישים קיבוץ איש, וכן נקרא אחד מהם גבריאל מלשון גבר שהוא שם בן אדם שנאמר מי גבר יחיה. ואע״פ ששם כולם מורה על הגדולה והעילוי לא נדע למה הושג לה כל מעלה בזה השם שלה ודבר זה לא ידע אותו על אמתו אלא בוראם:

וכל הצורות האלו חיים וכו׳ – הצורות הנפרדות לא יאמר להם חיים ולא מות וזה שאמר חיים כלומר שהם מצויים וקיימין ויודעין בוראם שאנו לא נכיר ידיעה אלא לחי:

כל הנמצאים חוץ מן הבורא וכו׳ – כלומר שהוא עלת כל הנמצאים ושהכל נמצאו מכחו:

ולפי שהוא יודע עצמו וכו׳ – הנה התחיל להודיענו הענין שעליו אנו אומרים שהבורא יודע. לפי שהדבר ברור שאין ידיעת הבורא כידיעתנו. שהידיעה בנו מקרה וענין מוסף על מהותנו. ועוד שהידיעה מתחדשת בנו. והשם הוא ודעתו אחד ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו ולא תתחדש לו ידיעה. וחזר והודיענו דבר שהוא צריך עיון רב. הוא שיש לומר שמאחר שהקב״ה הוא ודעתו אחד א״כ היאך ידע הברואים והם רבים עד אין קץ ועוד שהם מתחדשים תמיד. והתשובה במה שאמר אח״כ שאינו יודע הברואים כמו שאנו יודעים אותם. שאנו לא נשיג ונדע העילה אלא מצד העלול כשנתבונן בעלול נאמר א״א שזה יהיה עילת עצמו אלא ודאי יש לו עילה. וכשנדע עילתו הקרובה תעתק מחשבתנו מדבר לדבר עד שנדע עילתו העיקרית נמצא שאנו יודעים הברואים מחמת עצמם ומידיעתם נעתקנו לידיעת עילתם. וידיעת הבורא בהפך זה שהוא יודע עילת כל עלול וכיון שידע הוא העילה ידע עלולה ועילת כל העילות העיקרית הוא ברוך הוא. הנולד מזה שמאחר שהוא יודע עצמו ושהוא עילה לכל נמצא הוא יודע כל נמצא. וידיעת דבר זה על בוריו קשה הרבה שאין דעתנו הקלה שבנקלה תוכל להשיג דעת תמים דעים וכ״ש שכבר נתבאר שהוא ודעתו אחד הילכך מאחר שאין אנו יכולין לידע מהותו כך לא נוכל להשיג דעתו ולא ידיעותיו. אלא נדע בודאי שאין ידיעותיו כידיעתנו הוא שאמר הנביא כי כגבוה שמים על הארץ גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. ונדע באמת שמאחר שהוא יוצר הכל ובוראם הוא ידעם הלא תראה שהבונה אם לא תשיג מחשבתו היאך יבנה כותל זה ומאיזה דבר יבנה אותו ומה היא תועלתו לעולם לא יבנה אותו. וכן כל עושה מלאכה אם לא יבין תועלתה לא יוכל לעשותה. כ״ש יוצר הכל אלולא ידע היאך יהא העולם ותועלת כל דבר ודבר שבו לא נברא דבר. וכן דוד אומר בינו בוערים בעם וכו׳ הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. הלכך אין כל דבר נעלם ממנו:

הקב״ה מכיר אמתו ויודע אותה וכו׳ – יש שם שני ענינים. האחד שנדע שהקב״ה יודע מכיר אמתו. והשני שנדע שהקב״ה יודע כל נמצא בדרך שהקדמנו. ושני הענינים אינו יודעם בדעה שהיא חוץ ממנו כמו ידיעתנו שהקב״ה הוא ודעתו וחייו אחד:

ואילו היה חי בחיים או יודע בדעה שהיא חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה וכו׳ – לפי שנתבאר שהאל ית׳ יחיד מכל צד ואינו מורכב לא מגולם וצורה ולא משני ענינים ולא מעצם ומקרה ואילו היה יודע בדעה שהיא חוץ ממנו היתה הדעה בו מקרה ויהיה מורכב מעצם ומקרה:

נמצאת אומר הוא היודע וכו׳ – זה הדבר אין בנו כח להשיגו על אמתו אלא נבאר שאלו השלשה בבני אדם הם שלשה ענינים וכשתדע זה תדע שא״א שתהיה ידיעת הבורא כך. כיצד כשיתבונן אדם ויכיר צורה מן הצורות כמו שתאמר שהכיר וידע צורת הכסא או הבית או צורת יסוד מהיסודות. בתחלה יהיה יודע אותה בכח לא בפועל שעדין לא נחקקה זו הצורה במחשבתו. וכשידע אותה בפועל הרי נחקקה במחשבתו ונמצאת ידועה אצלו. הרי לך שלשה דברים האדם היודע וצורת הכסא הידועה והדעת שבה ידע זו הצורה. ואי אפשר להיות ידיעת השם כך שא״כ תהיה ידיעתו מתחדשת ויוצאה מן הכח אל הפועל ויהיה אפשרי לא מחוייב המציאות ולפי שלא נוכל להשיג דעת הבורא ולא חייו אין לנו אלא שנאמר שהוא חי ולא בחיים ויודע ולא בדעה כלומר לא בחיים ולא בדעת שהם נוספין על מהותו:

ואין אומר חי ה׳ וכו׳ אלא חי ה׳ וכו׳ – חי בצר״י הוא תאר לגוף החי יותר על עצמו, וחי בפת״ח אינו תואר אלא ר״ל השם שהוא חי כדי להורות לדעת שהוא בורא העולם ומסבב הגלגל בכחו וזה לא יהיה אלא למצוי חי:

לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים וכו׳ – כבר זכרנו זה הענין למעלה שהקב״ה יודע עצמו ושהוא עילה לכל נברא והואיל והוא יודע עצמו ידע הכל שהיודע העילה יודע עלולה:

וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא נקרא מעשה מרכבה וכו׳ – קראו לכל אלו הענינים מעשה מרכבה דרך כבוד כלומר ידיעת הבורא עצמו אין בנו ולא בנביאים כח לידע אותה על בוריה אלא נשתדל בידיעת הצורות הנפרדות שהם קרובים ממנו והם מורים על מציאותו כמו שתורה המרכבה שיש לה רוכב. וכן אמר יחזקאל היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל וכו׳:

צוו חכמים הראשונים וכו׳ – תנן בתחלת פרק ב׳ ממסכת חגיגה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא״כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים וכו׳. ועילת זה לפי שזה הענין יצטרך בידיעתו להקדמות רבות עד שתעתק המחשבה מענין לענין. ואם יבקש אדם לידע זה הענין בלא הקדמות ישתבשו רעיוניו ויעורו עיניו ויצא לתרבות רעה ואפילו הדברים שהיה יודע אותם בתחלה לא יוכל להשיג אותם. הלא תראה כי הבשר והלחם יפים לגוף הרבה ואעפ״כ מונעים אותו מן הקטן לפי שאין בו כח לסבלם:

ועליהם אמר שלמה כבשים ללבושך וכו׳ – זה הכתוב במשלי. ופשוטו שהוא נותן לאדם עצה לקנות כבשים כדי שיקח מצמרם ויעשה לו לבוש להתכסות בו. וענינו שהוא כמו שאמרו חכמים כבשים כמו בנקודה מימין מן יכבוש עונותינו ופירושו כך דברים שהם כבשונו של עולם כלומר שהם כובשים העולם ומושלים בו והם הצורות הנפרדות ובוראם תהיה ידיעתם תחת לבושך כלומר שלא תגידם לזולתך. פירוש אחר דברים שהם סתרו של עולם יהיו תחת לבושך שהדבר הכבוש הוא נסתר מן העין כמו שאמרו נביא שהוא כובש נבואתו. כלומר שיטמין אותה ויסתירה ולא יגיד אותה:

ועליהם אמר דבש וחלב כו׳ – כלומר דברים שהם ערבים כדבש וחלב יהיו תחת לשונך כדאיתא בפרק שני דחגיגה. (סליק מעשה המרכבה):